יום ב', ו’ בשבט תשע”ח
"באיזה צבע ניתן לצבוע את המכונית 'פורד' T-12?" נשאל פעם הנרי פורד, מייסד השושלת המפורסמת של יצרני המכוניות. "בכל צבע", השיב, "בתנאי, שיהיה שחור" ■ השמאל הישראלי פלורליסט בדעותיו, כמו פורד קשישא... ■ טורו של אביתר בן-צדף
12:53 (12/02/12) ספר תכלית ראויה

"באיזה צבע ניתן לצבוע את המכונית 'פורד' T-12?" נשאל פעם הנרי פורד, מייסד השושלת המפורסמת של יצרני המכוניות. "בכל צבע", השיב, "בתנאי, שיהיה שחור". השמאל הישראלי פלורליסט בדעותיו, כמו פורד קשישא; ומעודד פלורליזם – בתנאי שזה יהיה אך ורק לפי תורתו ובצלמו. זה היה בשנות החמישים, כשאנשיו כפו המרת-דת על עולים דתיים במעברות – אסרו עליהם להתפלל, וגילחו את זקניהם ואת פיאותיהם. זה נמשך גם עכשיו, כשהשמאלנים כופים את ערכיהם על החברה ועל המדינה; ואוי למי שאינו מקבלם. מעבר לחרפות ולחרמות – הוא יכול לסיים את דרכו כמו מרגלית הר-שפי, שהורשעה על לא-עוול בכפה רק מפני שלא רצתה לקום לזכרו של קדוש השמאל (וגם ראש השב"כ דאז הודה, שידע, אז, שהורשעה שלא בצדק, אך לא פער את פיו). והיו לא-מעט, שסיימו גרוע ממנה. כיוון שהשמאלנים שולטים במוסדות התרבות, בתקשורת, במערכת המשפט, בפרקליטות, בפקידות הבכירה, בצבא ובאקדמיה – פשע המלחמה, שביצעה ממשלת שרון ביהודי חבל קטיף, אפילו קיבל טיהור מהסמכות הרוחנית העליונה (מועצת גדולי הבג"ץ), ואינו נחשב בעיני אבירי הצדק לטיהור אתני. לפני כמה שנים השתתפתי במאמץ מחקרי, שהשמאל השתדל מאוד להעלימו – לתעד ולחקור את השמדת היישובים היהודיים בחבל קטיף, כדי לטהר את אדון שרון מכל שרציו ומכל עוונותיו. מעשה הטירוף קיבל את חסות בג"ץ, התקשורת ועוד גורמים. ניסיון של כמה גורמים לבדוק האם התנהגות בעלי מקצוע מסוימים באירוע הייתה אתית, נדחה על הסף. השמאל אינו מוכן שיחקרו בציצותיו. הוא העניק לעצמו את הקושאן על החוק ועל הצדק גם יחד ובעיקר על אכיפתם. באין בדמוקרטה היחידה במזרח התיכון (כידוע!) הוצאת ספרים, שתסכים להוציא את מחקרה, על הפשע של טיהור גוש קטיף מיהודיו – הוציאה רות איזיקוביץ את ספרה, תכלית ראויה, במו ידיה – משימה לא-קלה, אך אפשרית. המחברת הייתה חברה בצוות מיוחד, רב-תחומי, שחקר לעומק את התהליכים, שקדמו לגירוש היהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון (אזכיר שוב: הייתי חבר בצוות). הצוות ביקש למצוא מענה לשאלות מטרידות ביותר: איך התאפשר ביצוע הפשע בצורה כה חלקה, שקטה ומהירה? איך לא קמה התנגדות לתכנית הנוראה, שכונתה בציניות, "התנתקות"? איך נרתמו גם חיילים דתיים לביצוע המשימה הפושעת? איך לא קראו רבנים לסירוב פקודה? איך תפקדה הנהגת המתיישבים בזמן הטרגדיה? ומפני מה חוששים גם כיום מהעלאת הנושא לדיון? צוות המחקר הגיע בעבודתו לממצאים קשים, שפורסמו בדו"ח מיוחד. איזיקוביץ מספרת בתכלית ראויה על חיילים ועל מגורשים, שפגשה בתוך הגירוש ואחריו. את הספר, תכלית ראויה, אפשר לרכוש ברכישה ישירה מהמחברת – בדוא"ל ruti.eisikowitch@gmail.com.נאמני ארץ